החלטה בתיק עפ"ת 49833-02-12

בפניי בקשה לעיכוב ביצועו של גזר דין שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה בצפת (כב' הש' ב. קנדלפת) מתאריך 07/02/12.

ביום 06/02/12 נתפס המבקש בעת שקילת משאיתו. לפי השקילה של משטרת ישראל היו על המשאית 68,500 ק"ג מטען, שעה שהמותר בחוק בהתחשב בסוג המשאית, הינו 54,000 ק"ג, היינו חריגה של 14,500 ק"ג.

בו במקום נפסל רישיונו של המבקש מינהלתית למשך 30 יום.

למחרת, נשפט המבקש בפני בית משפט קמא. מפרוטוקול הדיון שהוצג בפניי, עולה כי משהוקרא כתב האישום באוזנו, הוא הודה בעובדות הנטענות בו והורשע על סמך הודאתו.

בטיעונים לעונש, ועל אף שהחריגה על פי השקילה הנ"ל הייתה 14,500 ק"ג, טען ב"כ המדינה לחריגה של 12 טון וגם בית משפט קמא בגזר דינו לקח בחשבון חריגה של 12 טון.

בגזר הדין הטיל בית משפט קמא עונש של 60 ימי פסילה החל ממועד הפסילה המינהלית וכן עונש של פסילה מותנית של חודשיים, למשך שנתיים.

על גזר הדין הנ"ל הוגש ערעור ויחד עימו בקשה לעיכוב ביצוע שנדונה בפניי.

בפי ב"כ המבקש 2 טענות עיקריות.

לפי הטענה הראשונה, לא היה מרשו מיוצג ולא הבין את מהות ההליך ועל כן הודה בעבירה אשר בידו ראיות כי לא ביצע, שכן, יום לפני שנתפס, עת העמיס את המטען הנ"ל, נשקלה המשאית והמשקל היה לפי אותה שקילה 65.16 טון.

לטענתו, הוא לא ידע שהוא נושא משקל של 68.5 טון ולעניין זה יש משמעות, שכן, פסילה מינהלית נעשית רק אם יש חריגה של 25 אחוז מן המותר.

אשר על כן, לערעור שהוגש ובו נתבקש בין היתר כי יותר לו לחזור מהודאתו, יש סיכויים.

נטען גם באשר לעונש, כי העונש מוגזם, הן בהתחשב בכך שהמשקל האמיתי שידע עליו המבקש היה נמוך יותר והן בשל נסיבותיו האישיות הקשות עד מאוד מבחינה כלכלית.

לבקשה צורפו טופס השקילה מיום קודם ליום תפיסתו (המראה  65.16 טון) וכן מכתב של המעביד ובו נאמר כי לא יוכל להמשיך ולהעסיק את המבקש אם תישאר הפסילה על כנה.

כן צורפו לכתב הערעור אסמכתאות המלמדות על היות המבקש חייב מוגבל באמצעים.

מנגד טען ב"כ המשיבה כי העונש שהוטל על המבקש הוא עונש קל בכלל הנסיבות.

ב"כ המשיבה הפנה לעברו התעבורתי של המבקש, הכולל 81 עבירות שנפרסות החל משנת 1990 ועד היום הכוללות נהיגה ללא רישיון, נהיגה עם רישיון שפקע, חציית שטח הפרדה, נהיגה משמאל לקו הפרדה, רישיון רכב שפקע מעל 6 חודשים, אי ציות לתמרור עצור, אי ציות לרמזור אדום ושימוש אסור בפלאפון. ב"כ המשיבה טען כי בנסיבות אלה לרבות נסיבות ביצוע העבירה, העונש שהוטל הוא עונש קל ולא חמור.

באשר לטעות הנטענת לגבי משקל המשאית ואי הידיעה על המשקל העודף על השקילה שבוצעה יום קודם לכן, טען ב"כ המשיבה כי התובע המשטרתי טען לעונש בצורה מפורטת והמבקש ידע שמתבקש עונש העולה על 3 חודשי פסילה ולו אכן סבר שמדובר בטעות, היה מבקש כבר באותו שלב לחזור בו מהודאתו.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, סבורני שיש לדחות את הבקשה.

בחנתי במסגרת זו 2 אספקטים. הראשון, סיכויי הצלחת הערעור והשני, מסוכנות המבקש.